כמיליון וחצי ישראלים תומכים ומטפלים בבן משפחה או חבר המתמודד עם מחלה, מוגבלות או זקנה. הם עושים זאת, במקביל לניהול בית וקריירה, מספקים בממוצע 21 שעות תמיכה בשבוע, למשך תקופה ממוצעת של ארבע וחצי שנים, וזאת ללא כל תשלום. caregiver מספק לרוב טיפול סיעודי מורכב, תמיכה רגשית וקוגניטיבית, וניהול הטיפול בבית ומחוצה לו. תפקידו מוביל לתחושות חיוביות, אולם גם לנטל משפחתי, בריאותי, נפשי, תעסוקתי וכלכלי מורכב. שיעור בני המשפחה המטפלים יגדל באופן משמעותי בעשורים הקרובים, בשל מספר מגמות, כגון, הזדקנות האוכלוסייה, עלייה בתוחלת החיים, נטל הולך וגדל של מחלות כרוניות, עלייה בשיעור הנשים העובדות ומורכבות המערכת הרפואית. לתופעה מתרחבת זאת, ישנן השלכות מרחיקות לכת : מקשיי תפקוד ברמה האישית, דרך ערעור החוסן החברתי ועד לפגיעה במקומות העבודה ובכלכלה הלאומית. מדינות רבות מודעות לתופעה ולהשלכותיה ומעצבות אסטרטגיה לאומית המכירה בצרכים הייחודיים של בני המשפחה המטפלים. בהתאם, הן מספקות שירותי מידע והכוונה, תמיכה נפשית, סיוע כלכלי והקלות במקומות העבודה. כך מצליחים בני המשפחה המטפלים למלא את כל תפקידיהם באפקטיביות ולשמור על בריאותם ועל איכות חייהם. בישראל, לעומת זאת, המודעות לתופעה עדיין נמוכה, לא קיימת מדיניות ברורה המגדירה את בני המשפחה המטפלים וצרכיהם, השירותים מועטים ונקודתיים וברובם אינם רואים בבני משפחה מטפלים קהל יעד ישיר לטיפול ותמיכה. לכן, קיים צורך מידי ודחוף לפתח מדיניות לאומית ושירותים ייעודיים שיאפשרו לאוכלוסיה זו לנהל באפקטיביות את תהליך התמיכה ואת חייהם. הארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים הינו ארגון ללא מטרות רווח, אשר מוביל חזון שבו בני משפחה מטפלים זוכים להכרה ותמיכה, לזכויות ולכלים אשר מאפשרים להם להמשיך בתפקידם תוך שמירה על בריאותם ואיכות חייהם. הבאת חזון זה מן הכוח אל הפועל תעשה באמצעות חינוך והסברה בקרב הציבור ונבחריו, קידום חקיקה ומדיניות, ופיתוח שירותים מבוססי ראיות.
